ליאם מימון השקעות בע"מ נ' רחמים

פסק דין

בפני תביעה לביצוע שיק בסך של 110,000 ₪.

במוקד ההתנגדות אשר הגיש הנתבע עומדת טענתו שלפיה השיק נמסר על ידו לבקשת חברה בה עבד כשכיר וזאת לבטחון בלבד ובהבטחה שלא ייעשה בו שימוש. טוען לפיכך הנתבע שבשיק נפל פגם השולל את אפשרות הצגתו לפירעון, מה גם שיש לדחות את התביעה על הסף שכן התובעת איננה מקיימת את ההוראות העוסקות במתן הלוואות חוץ בנקאיות.

העובדות

התובעת הינה חברה העוסקת בניכיון שיקים. במסגרת פעילותה, נוהגת התובעת לנכות שיקים אצל חברה בשם עולמי השקעות בע"מ (להלן: "חברת עולמי"), ונוהגת התובעת לנכות שיקים עבור חברה בשם השקעות טראנס סחר בע"מ (להלן: "חברת טראנס").

הנתבע הינו איש עסקים אשר עסק בניהול עסקי מזון לפחות עד תחילת 2010 (עדות הנתבע בעמ' 11, ש' 24 בפרוט'). במהלך 2010 החל הנתבע לעבוד בחברת אייל בן שחר בע"מ (להלן: "חברת בן שחר"). מנהלה של חברת בן שחר היה אז מר אייל פרץ (להלן: "פרץ"), ולנתבע היו עמו קשרי משפחה, שכן הנתבע היה נשוי לאחותו של פרץ.

חברת בן שחר נהגה לבצע ניכיונות שיקים בחברת טראנס. במהלך פעילות זו, ניכתה חברת בן שחר אצל חברת טראנס ביום 16.5.10, 3 שיקים בסך של 163,000 ₪ כל אחד, משוכים ל- 20.7.10 ואילך. חברת טראנס ניכתה את אותם שיקים שקבלה מחברת בן שחר אצל התובעת. עוד טרם הגיע מועד פירעון השיקים של חברת בן שחר, עלה החשש שלא ייפרעו עקב קשיים אליהם נקלעה חברת בן שחר. חברת טראנס פנתה בעניין זה לחברת בן שחר, ובעקבות פנייה זו מסרה לה חברת בן שחר 5 שיקים של הנתבע בסך כולל של 500,000 ₪, בהם גם שיק בסך של 110,000 ₪, משוך על ידי הנתבע לפקודת חברת טראנס ליום 25.9.10 (להלן: "השיק"), ושיק נוסף של הנתבע בסכום זהה של 110,000 ₪ משוך ליום 25.8.10 (להלן: "השיק הנוסף"). חברת טראנס הסבה את השיק ואת השיק הנוסף ומסרה אותם לתובעת. התובעת הציגה את השיק לפירעון אך הוא חולל בשל היעדר כיסוי.

התובעת הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל את השיק ואת השיק הנוסף בשני תיקים נפרדים. בגין השיק הנוסף הגיש הנתבע התנגדות וניתנה לו רשות להתגונן, אלא שהנתבע לא התייצב לדיון ההוכחות אשר נקבע בגינו ובהיעדר התייצבות ניתן ביום 8.3.11 פסק דין הדוחה את ההתנגדות לביצוע השיק הנוסף (תיק מספר 15301-10-10; (להלן: "פסה"ד בגין השיק הנוסף"). הנתבע הגיש בקשה לביטול פסה"ד בגין השיק הנוסף אך בהחלטה מיום 4.5.11 נדחתה הבקשה. במקביל, התבררה התנגדות הנתבע לביצוע השיק בתיק זה.

טענות הצדדים

לטענת הנתבע, נמסרו השיק והשיק הנוסף על ידיו לחברת טראנס לביטחון בלבד ובהבטחה שלא ייעשה בהם שימוש והם לא יסוחרו, כך שהעברתם לתובעת מהווה הפרת ההתחייבות כלפיו וגורמת לכך שבשיק דבק פגם קנייני. ביחס לתובעת, טוען הנתבע כי אסור לה כלל לנקוט בהליכים לביצוע השיק שכן התובעת איננה עומדת בהתחייבויותיה לפי הדין המסדיר מתן הלוואות חוץ בנקאיות, ועל כל פנים התובעת לא נתנה תמורה בעד השיק ואיננה במעמד של אוחזת כשורה בשיק.

לטענת התובעת, השיק והשיק הנוסף נמסרו לה על ידי חברת טראנס, במהלך עסקיה הרגיל, בתום לב מוחלט, ובמקום השיקים של חברת בן שחר אשר התברר שלא יפרעו, כאשר השיקים של חברת בן שחר נוכו על ידי התובעת בהעברה של כספים שהעבירה חברת עולמי. התובעת טוענת שאיננה מודעת כלל למערכת יחסי הנתבע עם חברת בן שחר והיא עצמה אוחזת כשורה בשיק. עוד טוענת התובעת, כטענה מקדמית, שעומד כנגד הנתבע מעשה בית דין על יסוד פסק הדין בגין השיק הנוסף, ודי בכך כדי לדחות את ההתנגדות על הסף.

הנתבע תמך את גרסתו בתצהירו הוא. התובעת תמכה את גרסתה בתצהיר מנהלה, סבסטיאן וגמן (להלן: "וגמן"), וכן בתצהיר מאיר עמור (להלן: "מאיר"), מנהלה של חברת טראנס.

בדיון אשר התקיים ביום 3.9.12 נחקרו המצהירים ולאחר מכן ניתנה לצדדים ארכה להגשת סיכומים בכתב.

דיון

הטענה הראשונה שהועלתה הינה טענת מעשה בית דין.

במהלך ישיבת ההוכחות העלתה התובעת, לראשונה, את הטענה שיש לדחות את ההתנגדות ולקבל את התביעה בשל מעשה בית-דין. את הטענה מבססת התובעת על פסה"ד בגין השיק הנוסף, פסק דין אשר למעשה דחה את התנגדות הנתבע לביצוע השיק.

טענתה המקדמית של התובעת מתבססת על טענת מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא, שכן לשיטתה יש זהות מלאה בין טענות הנתבע בהליך בגין השיק הנוסף לבין טענות הנתבע בתיק זה, זהות אשר אף הגיוני שתהיה שכן שני השיקים נמסרו באותן נסיבות. הנתבע איננו כופר בזהות טענותיו בשני ההליכים אך טוען שבהליך הקודם לא נקבע "ממצא חיובי" ולכן לא חל הכלל. עוד מלין הנתבע על העיתוי בו נטענה הטענה.

הכלל בדבר מעשה בית דין מבוסס על הרעיון בדבר כוחו של פסק דין להביא לסיומה המוחלט של ההתדיינות בין הצדדים להליך, באופן שלא יוכלו עוד לחזור להתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק הדין. מעשה בית דין יכול להיווצר כהשתק עילה ויכול גם, כפי שרלוונטי בעניין נשוא החלטה זו, להיווצר כהשתק פלוגתא. ככל שהוא נוגע להשתק פלוגתא, קובע הכלל בדבר מעשה בית דין כי אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית והוכרעה, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש.

טענת התובעת למעשה בית דין מתבססת על פסה"ד בגין השיק הנוסף. פסק הדין ניתן ביום 8.3.11 ובמסגרתו נדחתה התנגדות הנתבע לביצוע השיק הנוסף בשל אי התייצבותו לישיבת ההוכחות. בקשה לביטול פסק הדין נדחתה בהחלטה מיום 4.5.11 ובמסגרתה הודגש, ובדין הודגש, שפסק הדין איננו פסק דין "במעמד צד אחד" שהרי ב"כ הנתבע התייצב לאותו דיון הוכחות, ולכן כלל לא ברור מדוע מצא הנתבע לנכון לטעון לקיומה של סמכות לביטולו חלף הגשת ערעור. לטענת הנתבע, פסה"ד בגין השיק הנוסף איננו קובע "ממצא חיובי" ולכן לא מתקיים אחד מתנאי היסוד ההכרחיים לקיומו של "השתק פלוגתא". דא עקא, שטענה זו של הנתבע עומדת בסתירה להלכות מלפני בית המשפט העליון, שלפיהן, ובסטייה מהלכות קודמות, נקבע כי ההלכה בדבר קיומו של השתק פלוגתא תחול גם במצב בו ניתן פסק הדין במשפט הראשון בהעדר התייצבות או בהעדר כתב הגנה, כלומר בלא "התדיינות" למעשה. (רע"א 2237/06 בנק הפועלים בע"מ נ' רלה וינשטיין [פורסם בנבו] 8.3.09, סע' 20 בהכרעת השופטת מרים נאור).

נגד הנתבע הוגש לביצוע השיק הנוסף, לנתבע ניתנה רשות להתגונן, התובעת השקיעה משאבים בהיערכות להתמודדות עם טיעוני הנתבע, בית המשפט השקיע משאבים בהיערכות לבירור הטענות וכל זאת בא לכדי ביטוי בפסק הדין שניתן. משמעות קבלת טענת הנתבע הנה שכל המשאבים שהושקעו בבירור ההליך בגין השיק הראשון ירדו לטימיון, ורק מאחר שהנתבע בחר שלא כדין ובלא הצדקה (כך הרי נקבע בפסה"ד בגין השיק הנוסף), שלא להתייצב בעצמו לדיון ההוכחות. לכך לא ניתן להסכים. לנתבע הייתה ההזדמנות המלאה להעלות את כל טיעוניו במסגרת בירור התביעה בגין השיק הנוסף ובאם בחר שלא להתייצב לדיון ולא להעלות טיעוניו – אין לו להלין אלא על עצמו. כעקרון איפוא, פסה"ד בגין השיק הנוסף יוצר מעשה בית דין מסוג השתק פלוגתא.